כיצד עוצבה המוסריות הישראלית החילונית?

תקופות מעבר הינן מענינות ביותר.

אחת מתקופות המעבר החשובות ביותר הינה תקופת המעבר שבין גלות לגאולה, בה התחילו להיבנות התרבות והערכים הארץ ישראליים, שהפכו ברבות הימים להיות הערכים והתרבות הישראליים, של מדינת ישראל.

למען האמת, חייבים לציין ולזכור שהתרבות הישראלית נקבעה בעיקר בידי הקבוצה השלטת שהפעילה את מנגנוני היישוב והמדינה שבדרך, קבוצת ההשפעה האשכנזית הרוסית.

אחד מהאנשים המשפיעים ביותר על התרבות החילונית הראשית דרכה היה אשר גינצבורג, "אחד העם" יהודי יליד העיירה סקווירא, שברוסיה.

אחד העם השפיע הרבה מאד על עיצוב החשיבה החילונית של היהדות או הישראליות המתפתחת בארץ ישראל.

חשוב לחקור ולהבין כיצד התפתחה התרבות החדשה שנבנתה בארץ ישראל, מה עיצב אותה, מה השפיע עליה, מה לקחה מהבית ומה בנתה מחדש, באילו נסיבות התפתחה וכיצד השתנתה במשך השנים.

אחד התחומים בסוגיית התרבות הוא המוסר. למוסר הישראלי החילוני מאפיינים ייחודיים. אחד מהם הוא הרתיעה משפך דם.  פרשת "דומא" ופרשת אלאור אזריה הראתה רק את קצהו של קרחון מוסרי זה. התגובות של החברה הישראלית, אלה שקראו בשם המוסר לגינוי חריף של שני מעשים אלה (שיש ביניהם שוני רב), נעוצים לדעתי בשורשים שנטועים עמוק עשרות שנים אחורה, בתקופת התפתחות התרבות הארץ ישראלית.

ב"הארץ" של ח' אלול תרפ"ב (ספטמבר 1922) נדפס מכתב של אחד העם בעקבות שמועה על כך שבמהלך התנפלויות של ערבים על בני הישוב היהודי, נרצח נער ערבי בידי צעירים יהודים, כנקמה. נשמע מוכר.

"הנני מרגיש כאילו מתמוטטים בי כל היסודות שעליהם בניתי את השקפתי על היהדות הציונית עוד בימי שחרותי. … יהודי ודם! היש לך שני הפכים גדולים מאלו?!… דמנו נשפך כמים בכל ארבע כנפות הארץ במשך אלפי שנה, ואנחנו דם לא שפכנו. אנחנו זכרנו תמיד כי התורה המוסרית הגדולה אשר הנחילונו אבותינו היא תורת העתיד, אשר עלינו לשמרה ולמסור את נפשנו עליה עד שתהיה לקנין כל המין האנושי, והחיה שבאדם תחדל מהיות שלטת בחיי הפרט והכלל.

…הוא, העם הנרדף בכל מקום, עם כל שפלותו החיצונית, הביט בגועל נפש על שכניו, אשר ידיהם מגואלות בדם, ובעמקי לבו ידע כי אין לו ולא יהיה לו לעולם שום יחס לחיי פראים כאלה. כי בידו שמורה האמת המוסרית הגדולה, שעתידה להתפשט בכל הארצות ולשים קץ לפראות, לאכזריות, לשפיכת דמים בכל העולם.  ואז ישב לבטח בארצו ויראה בעיניו את נצחונו הגדול, נצחון תורתו המוסרית, אשר עליה הורג במשך אלפי שנים.

והנה- מה נאמר ומה נדבר, אם אמת הדבר שמספרת השמועה הנזכרת? אהה אלוהים! האמנם זה הוא הקץ? האמנם זו היא המטרה שאליה שאפו אבותינו ולמענה סבלו כל אותן הצרות? האמנם זה הוא חלום "שיבת ציון" אשר חלם עמנו אלפי שנים? שנבוא לציון ונטמא את אדמתה בשפיכת דם נקי?"

 

כאיש טיפול, איני בא להתעמת עם דברים אלה, ואיני בא לחלוק או להסכים עם תפיסות המוסר של החברה הישראלית. כל מה שאני רוצה לדעת ולהבין הוא את שרשיה. שיהיו ברורים לה ושיהיו ברורים לנו. מי שמחזיק בתפיסה מוסרית מסויימת, חשוב שידע מנין היא צמחה.

למקרא דברים אלה, מתבהרת התמונה והיא מגלה לנו מנין צמחו התפיסות המוסריות הרווחות כיום אצל אנשי רוח ותרבות, עיתונאים, פוליטיקאים ואנשי תקשורת ישראליים, וכן אצל סתם אנשים פשוטים, שחשים תפיסה מוסרית מסוימת.

האם המוסר האחד העמי אוסר על נוהל שכן? האם היה מרשה לספק לעזתים חומרי בנין שכולם יודעים למה הם באמת משמשים?

האם אחד העם היה מצטרף היום לשוברים שתיקה? אני חושב שלא.

האם היה מפגין בעד אלאור אזריה? אני לא יודע.

אבל אני חושב שהוא היה מצטרף בהחלט להפגנה שהתקיימה במוצאי שבת בתל אביב, לאחר היוודע פרשת שריפת הבית בכפר דומא על יושביו. הוא היה נואם לפני שמעון פרס, וזועק מרה על הארוע את דבריו אלה שהבאתי לעיל. שמעון פרס, מבחינה זו, הוא תלמידו המובהק.